<h1>הפרדס לרש"י הלכ' עינייני קידושין</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שאל ר' מנחם אם מותר אדם בבת אחי אשתו, והראו לו מעשה בבת אחותה והוא הדין, ומה אחותה עצמה מותרת לו לאחר מיתתה דכתיב לצרור [וכו'] בחייה לא כל שכן בת אחותה לאחר מיתתה.
<h2>דף קיב:</h2>
נער שקידש. כל נער שקידש אשה פחות מאחת עשרה שנה אין קידושיו קידושין.
ועל שטר המתנה שאמרת שנוהגין (לבת אחר) [לכתוב, אם] (ה)תגבה עם הכתובה ואם לאו, אם ישנו שטר מתנה בידה תגבה (על) [כל] מה שכתב בה ואפי' מן היתומים לבד הכתובה, ואם אינו בעין אינה יכולה להוציא כלום מן היתומים בשבועתא. אבל אם היא תופשת תשבע ותגבה הכל (במתנה) [המתנה] והכתובה. כך השיבוך רבותי[נו] (ע"ה והברכה) [עליהם הברכה והשלום] ועלינו בזכותם. אבל רבינו שלמה בר' שמשון פוטרה בלא גט מראייה שכתב במסכת קידושין [נ' ע"ב] וכן קטן שקידש א[ף] ע[ל] פ[י] ששיגר סבלונות וכו'. ואף הרב רבינו קלונימוס מרומי נ"ע פוטרה בלא גט ואין חששה באותן הקידושין. ומראה ראיות בשאלתות דרב אחא בס' הזהיר. ואני עיינתי בספר הזהיר ולא מצאתי נידמת להאי טענה שקידש לו אביו בלא דעת הבן כי אם זה המעשה. מעשה מי שהלך לקדש לבנו אשה ומשך בני אדם עמו והלכו [ל]כל הדברים על עיסקי קידושין ועסק הכתובה על דעת זקינתה, והנערה היתה מבפנים בחדר (ומפיה תיקנו) [ומשהתקינו] כל הדברים על דעת הזקינה ועל דעת העדים, ואמר[ו] העדים נדע [דעתה] של נערה. נכנסה אחותה הגדולה ושאלה את פיה בחדר[ה]. ואמרה להן, שאמרה הנערה כל מה שזקינתי עושה מקובל עלי, ויצאו להן על הדבר הזה. ואחר[י] ימים שבאו לקדשה באו האסטרוטין וברחו הכל מפניהם ולא אכלו ולא שתו שם (ונג') ולא נגמר הדבר ולא נתקדשה, ואפי[לו] הנערה לא היתה שם, אלא שהביא החתן מעט בשר ובישלו יורה אחת של בשר בביתה של נערה (ונאכלה) [ואכלו] בביתה של נערה, ואכלה הנערה ממנו. וביום ב' מתה זקינתה וחזרה בה הנערה אחר מיתת זקינתה. ובא אדם (אחד) [אחר] לקדש[ה]. ובא אביו של אותו הנער ואמר מקודשת היא לבני, ובאו העדים והעידו בדבר שכתוב למעלה. כך היה המעשה. שואלין למי היה הבשר, ושאלו ואמר השליח, נתן לי אביו של נער כסף אחד ליקח בשר, ולקחתי והולכתי את הבשר לבית הנערה משמו של אבי הנער וקיבלה אותו אחות[ה] הגדולה ממני, ושאלו את הנערה, אכלת מן הבשר, אמרה כן, אלא ששאלתי אחותי הגדולה, הבשר הזה מהיכן הוא. אמר[ה] לי אחותי בהמה אחת היתה לנו והיתה מסוכנת ושחטנוה. כיון שאמרה לי כן אכלתי מן הבשר. אחותי אמר[ה] לי וסמכתי עליה, יצאה ממני וחזרה עוד ואמר[ה] לי כן וכן אמרתי לה, איני מקבלת עלי ויצאה ממני איני יודעת מה אמר[ה] לה[ן]. והנערה יתומה ועומדת על פירקה, אבל הנער [עד עכשיו] לא הביא סימנין, בן י"א שנה. כך הוא המעשה. תשבע הנערה (אחותה) במעמד אחותה הגדולה שלא ידעה שהבשר משל אביו של נער היה ושלא שלחו אביו של נער בדעת זו לשם קידושין בספר תורה, ומותרת היא לינשא לכל [מי] שתרצה בלא גט ולכהן [היא] מותרת. ומזה ביקש לדקדק מה שמשביעין אותה שלא קבלתי לשם קידושין, לפי שהיא עומדת על פירקה, ואינה יכולה למאן (ואי לא) [ואלו] היתה קטנה כמו הנער הקטן אפי[לו] קיבלתן לשם קידושין ואחר כך ממאנת מצי למאן ואינה צריכה גט. ותמהתי על זה ואלו היתה קטנה פחותה מבוגרת והשיאוה אחיה ואמה ואפי[לו] קידשה גדול מצי למאן לכשגדלה, וכל שכן בשקידשה אביו של נער, והנער היה קטן בן י"א שנה ומצאתי ראייה בהלכות גדולות שקידושין של קטן לאו כלום הם דהכי מסק[ינן] במילת[א], [דהלכתא] קטן שקידש אין קידושי[ו] קידושין ואין כתובתו כתובה. ואם נשא אשה (אחרת אותן קידושין) והוליד בנים ועדיין לא הגיע לי"ג שנה ויום א' אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה, אבל בניו כשרים הם ונקראין על שמו. ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט. וכשיגיע לשלשה עשר שנה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתוב כתובה אחרת. (ואם) [ואסור] לשהות [עם] אשתו בלא כתובה וקידושין לאחר שלשה עשר שנה [ויום אחד] מפני ש[ה]כתובה הראשונה אין משתעבדין בה נכסים. ואם בא עליה לאחר שלשה עשר שנה ויום אחד אף על פי שלא קידש[ה] ולא [כתב לה] כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה גט, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקנאה בביאה. ומהכא מצי למידק מדקאמ[ר] לכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד יחזור ויקדש מכלל דאותן קידושין הראשונים כשקידש כשהוא קטן (ו)לא כלום הן, [כ]שלא קנאה בביאה ואינה צריכה הימנו גט על אותן קידושין הראשונים (בשלא) [כשלא] קידשה (ו)לאחר י"ג שנה ולא [קנאה] (כביאה) [בביאה].
